לפני כמה חודשים הזמנתי את לוטם פרידלנד ליום צילומים בסטודיו.
צילמנו המון חומרים לסרטון תדמית שיסכם את כל העשיה ב-2:30 דקות (לא פשוט).
כמובן שהכל התעכב בגלל הקורונה, אבל כל עיכוב פותח אפשרויות חדשות וכך יכולנו להגיע לדיוק.
אי אפשר בלי קצת היסטוריה.
הכל התחיל בחוג קדרות אי שם בסוף שנות העשרים לחיי. מבילוי עם חברות ביום שישי בבוקר, התגלגלתי לבצלאל למחלקה של לימודי קרמיקה ועיצוב. האבניים תפסו חלק מאד משמעותי בלימודים אבל הקסם של היציקות לתבניות משך אותי יותר ומצאתי את עצמי ממש גרה בחדר הגבס במחלקה. כשסיימתי את הלימודים ישר פתחתי סטודיו, לימדתי ועבדתי על האבניים ואחרי שנים של סיבוב ואינספור כלים, החלטתי להפסיק לייצר על הגלגל ולהתחיל להשתמש בו ככלי מחקר לחיפוש צורות ובניית מודלים לתבניות יציקה (חזרתי "הביתה").
הסטודיו שינה את פניו וקמתי מהגלגל אל שולחן העבודה.
חומר יציקה מורכב ברובו מחרסית שעברה עיבוד במפעל על מנת להפוך לנוזל. את תבניות היציקה מייצרים מגבס.
אז איך זה קורה?
מוזגים חומר יציקה לתבנית ומחכים, ככל שעובר הזמן, מתחילה להתעבות דופן בשטח המגע עם הגבס. לגבס יש יכולת לספוג מים מחומר היציקה, ולאחר זמן מה מרוקנים את התבנית והדופן נשארת דבוקה לגבס, וזהו בעצם הכלי שנוצר בתוך התבנית. לאט לאט הכלי מתייבש ומתחיל להפרד מהדופן וכך ניתן להחליק אותו החוצה.
היום התחלתי להדפיס מודלים לתבניות בהדפסת תלת מימד. חיפוש הצורה מתחיל מהגלגל אח"כ מגיע שלב השרטוט ואחכ הדפסת המודל.
המודל שמתקבל משרטוט והדפסה יותר מדוייק ואפשר לשכפל איתו את התבניות.
באותה דרך בדיוק מייצרים כלים בתעשיה, כמובן עם מכשור הרבה יותר מתוחכם ויותר כוח אדם.
למי שלא הבין הכל נמצא בסרטון :)
ומי שעדיין לא הבין מוזמן לבקר בסטודיו ולראות את כל התהליך בלייב.
הכלים שיוצאים מהתבניות עוברים גימור ידני וגם לפעמים הרבה מהכלים חוזרים לאבניים: לצביעה, חיתוך ועוד.
המשך התהליך דומה לעבודה רגילה בחומר: יבוש, שריפה ראשונה ושריפת גלזורה.
האיור הוא השלב האהוב עלי בעבודה. טוב, כמובן שהשלב שאתם קונים ומרוצים מהכלים נמצא במקום הראשון, אבל את המקום השני תופס, ללא ספק, האיור.
זוכרים את חוג הקדרות? כבר שם ציירתי ציפורים. עד היום יש לי כלים עקומים, קצת כבדים אבל עם הרבה אופי.
סדרה אחת אפילו מוצגת בגאווה בסלון.
היום אני מאיירת על נייר ומדפיסה את האיור לדקאל. הדקאל מונח על הכלי לאחר שריפת הגלזורה ואז עובר שריפה שלישית לטמפ נמוכה, מה שמבטיח שהצבע לא ירד לעולם.
השנה היה חורף מאד גשום והגינה שלנו פרחה בעושר שלא נראה שנים.
בתחילת הקורונה עדיין לא ידעתי שתהיה לי כל כך הרבה עבודה, לכן השקעתי את כל זמני בעבודה חיונית...בגינה.
בין לבין עבדתי על איורים חדשים בהשראת הפריחה.
בקרוב הם יהיו על הכלים, בינתיים הם במחברת ובסרטון החדש.
מקווה שתהנו מההצצה הקטנה אל העולם שמאחורי הכלים!